רותם
שני- חיים של נגיעה
חיים
שהחלו בסתיו נגדעו באביב.
איך אפשר
כך לכתוב קורות חיים של ילד- אוצר שחייו כבו?
איך אפשר
לכתוב רשימת תולדות ימיו שתתוייק בקלסר עב- כרס, ובין האירועים המוסדות וההישגים
יבלע האדם היקר מכל שהיה רותם שלנו?
מה נספר?
שנולד בכפר סבא ב-כ"ג בתשרי תשמ"ג, למחרת חג שמחת תורה, עשרה בחודש
אוקטובר 1982? שחמש שנים לאחר מכן גר איתנו באילת? שרותם, פרח המדבר, השתלב
במהירות בסביבתו החדשה, והתהלך עירום ויחף על חופיה הזהובים של העיר הדרומית? ושוב
בכפר סבא? למד בבית הספר היסודי "יצחק שדה", בחטיבת הביניים "בן
צבי" וסיים בשנת המילניום את לימודיו בתיכון "כצנלסון" ?
מה נספר? שההיסטוריה
הייתה אהבת חייו וספורט גם?
ואיפה
תבצבץ לה הנשמה? ואיפה יראה
הילד עם שערו הבלונדיני והאור שבעיניו? ומי בכלל יוכל לספר איך מפרח רך וביישן
בשנות בית הספר היסודי אט אט נפתח והיה לתלמיד בולט ומנהיג? אסטרטג שוחר ספורט?
טרוד, מייעץ ומבקר, ממליץ ללא "תפקיד רשמי" של מכבי?
רותם שלנו
- צמח בר, ברור, חד משמעי, נוכח. "טווס" ברחובות עירו עם כל ניצחון של קבוצתו האהודה "מכבי
תל אביב", אבל וחפוי ראש קורא קריאת שבר לכישלונן של קבוצות ראויות במונדיאל
1998. במונדיאל האחרון שקט כבד רבץ בבית... רותם לא לקח עוד חלק בחגיגות...
מה נוכל
לספר על רותם האדם, בן משפחה אוהב, האהוב והמחזר, החבר הנאמן והתומך? ששם דגש על
יושר, נאמנות ואחריות? שאהב
את משפחתו, העריץ את אחיו הבכור, סער, דאג לאחותו הקטנה, רוני, ושמר עליה מכל
משמר?
שאהב את
חברתו, יעל-יולי, אהבה עזה ורקם עימה תוכניות לעתיד? שהיה חבר נאמן, אוהב ותומך
לחבריו ונהנה לבלות בחברתם? שאהב את סלין דיון, שלמה ארצי, יצפאן ואת קבוצת
הכדורסל של כצנלסון?
ומה עוד
נוכל לספר על הפרח הנדיר שלנו - רותם , שהיה חדור אמונה ואידיאלים? שהיה פטריוט, אהב את ארץ ישראל והאמין בדרך
השירות והנתינה? היה מוכן ללחום בחום ובלהט, ללא פשרות כחילוני, על כבוד האמונה
והדת? שרותם שלנו תפס את הדת כדת ערכית, כהון תרבותי של העם היהודי? וכשהגיע שעתו
להתגייס לצבא והוזמן לעתודה, רותם פסל זאת על הסף וביקש להיות קרבי? שהיה
"מורעל" על הצבא? שהיה חייל "צעיר וממושמע" שהאמין בכל ליבו
שיש לשמור על נצרים כנקודה אסטרטגית חשובה? שהיה אהוב על חבריו בפלוגה שמרבית
אנשיה היו ותיקים? שחיוך נסוך באופן קבוע על פניו ודברי עידוד בפיו לכל סובביו
ה"שבוזים"?
רותם חי
את חייו באופן מלא. לא על יד, לא קצת, לא מהוסס.
לו יכולנו
לשאול את רותם מה היה עושה אילו חי את חייו שוב , היה לבטח עונה שהיה חי את חייו
באותה הדרך בדיוק... רק דוחה את האביב.
וכמו שיח
הרותם, גם רותם שלנו לא נכנס לרשימת הפרחים המוגנים...
כ"גחלי
הרתמים", הכבים מבחוץ אך אינם כבים מבפנים...
א ת ה
בלבנו כל הזמן...
לנצח אתה
רותם שלנו...
היה שלום פרח רותם שלנו,
אבא, אמא, סער ורוני האוהבים